החלטה בתיק ע"ע 9578-07-12

ניתנה ביום 03 מרץ 2013

ה ח ל ט ה

השופט אילן איטח

1.   לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגנית הנשיאה יהודית הופמן-גלטנר ונציגי הציבור גב' סימה שמיט ומר נתן בורוכוב; ס"ע 18776-04-10) מיום 31.5.12, בו התקבלה בעיקרה תביעת המשיב לזכויות כספיות שונות בשל תקופת עבודתו אצל המבקשת וסיומה, ובכלל זה לתשלום גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, פיצוי בשל אי הפרשות לקרן פנסיה, דמי הבראה והוצאות משפט.

הרקע לבקשה:

2. בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע התבררה התביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת לתשלום זכויות סוציאליות שונות. המשיב טען כי עבד מטעם המבקשת בעבודות שמירה במפעל פטריות בפעמי תש"ז, מיום 1.4.07 ועד חודש נובמבר 2009, מועד בו פוטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת וללא תשלום פיצויי פיטורים. המבקשת טענה בכתב ההגנה כי כלל לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, אך בסיכומיה זנחה טענה זו. עוד טענה המבקשת כי המשיב לא פוטר מעבודתו אלא נטש משמרתו ולפיכך אינו זכאי לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת והזכויות הנוספות שתבע. 

3.   בית הדין האזורי קיבל את התביעה בעיקרה. בית הדין קבע כי המשיב עבד אצל המבקשת בעבודות שמירה, בין השעות 22:00 - 06:00, היינו שמונה שעות עבודה. עוד נקבע כי מאחר שלפי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ב"עבודת לילה", יום עבודה רגיל הוא בן שבע שעות ובהתאם לפסיקה השעה השמינית לעבודת העובד במשמרת לילה הינה שעה נוספת,  הרי שהמשיב זכאי לתשלום גמול בעד שעה נוספת בסך של 4,680 ש"ח.

       באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים, קבע בית הדין, בהסתמך על גרסתו האמינה של המשיב, כי פוטר מעבודתו. בקשר לכך נקבע כי עדותו של המשיב נתמכה בעדות מנכ"ל המבקשת, מר ג'ומעה אלקאדי, אשר העיד כי אחיו מינה שומר אחר במקום המשיב בסמוך למועד פיטוריו. עוד נקבע כי מר ג'ומעה אישר בעדותו שהמבקשת לא היתה שביעת רצונה מאופן תפקודו של המשיב. כן צויין כי טענת המבקשת לפיה יש לשלול מן המשיב זכאות לפיצויי פיטורים לאור התנהגותו ולאור העובדה שגנב ממעסיקו הועלתה לראשונה בסיכומיה, ועל כן נדחתה מחוסר העקביות ומהימנות גרסתה. כפועל יוצא מקביעות אלה חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב פיצויי פיטורים בסך 12,500 ש"ח ותמורת הודעה מוקדמת בסך 5,000 ש"ח. בנוסף, קבע בית הדין כי המשיב זכאי לפדיון חופשה שנתית בגין 30 ימים, בסך של 6,240 ש"ח, לדמי חג בסך של 1,872 ש"ח, בפיצוי בשל אי הפרשות לקרן פנסיה בשיעור 2.5%, בסך 2,625 ש"ח, ולדמי הבראה בסך של